<h1>ספר השולחן הלכ' ק"ש שער ראשון</h1>
<h2>דף ב.</h2>
ועד היכן זמן קריאתה בלילה עד חצי הלילה, ואם עבר ואחר וקרא לאחר מיכן עד שלא עלה עמוד השחר יצא, כרבן גמליאל, ולא אמרו חכמים עד חצות אלא לעשות סייג להרחיק אדם מן הפשיעה שלא יאחר מלקרות שמא יעבור כל הלילה בשינה.
איזהו זמן קריאת שמע בלילה, מצותה משעת צאת הכוכבים, כרבנן שאמרו משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, סימן לדבר צאת הכוכבים שהוא זמן תחלת הלילה, ונקרא זמן שכיבה, וכן פסקו הרב אלפאסי וכל הגאונים ז"ל. ומה שנהגו עכשיו לקרות קריאת שמע קודם הזמן הזה אין יוצאין בה ידי חובתן, ולא נהגו כן מתחילה אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה, לפי שהיו מתפללין בבית הכנסת שבשדות ולא היו יכולין להתעכב ולהתפלל תפלת ערבית עד צאת הכוכבים, והתירו להתפלל אותה קודם הזמן הזה משום טורח צבור, וכדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה היו קורין [אותה] בברכותיה קודם התפלה, והיו חוזרין וקורין אותה סמוך למטתן בשעת שכיבה. ובה יוצאין ידי חובתן. וכן כתבו רש"י ז"ל והראב"ד. וכן מפורש בירושלמי. ומה שאין קורין אותה כולה בשעת שכיבה מפני שכבר קראו אותה בברכותיה. לפיכך חוזר פרשה ראשונה שהיא של תורה. אבל של דבריהם לא חייבוהו לחזור ולקרות פעם אחרת, והברכות ג"כ אין חוזרין לפי שאין הברכות מעכבות וכמו שבארנו. ונשאל רבינו האיי גאון ז"ל על ענין צבור שמתפללין ערבית וקורין את שמע קודם צאת הכוכבים ואין אדם יכול לעכב על ידם, אם יכול להתפלל עמהן ולהניח קריאת שמע עד צאת הכוכבים מפני שתפילת הרבים נשמעת, או להתעכב עד צאת הכוכבים ולהתפלל ביחיד ולסמוך גאולה לתפלה, והשיב שבא"י עושין כן שמתפללין תפלת ערבית ואחר כך קורין קריאת שמע בזמנה, ואין חוששין לסמוך גאולה לתפלה של ערבית, וקריאת שמע בעונתה עדיף יותר. וסימן לדבר צאת הכוכבים דאורייתא עדיף ממסמך גאולה לתפלה היכא דלא איפשר לצלויי, ואם התפלל ראשונה עם הצבור בדרך רשות ושניה בחובה שפיר דמי. ע"כ דברי רבינו האיי ז"ל. [ומוטב] שיתפלל עם הצבור מן המנחה ולמעלה כרבי יהודה ממה שיתפלל ביחיד ויסמוך גאולה לתפלה. וכל שכן לדידן שאין אנו סומכין גאולה לתפלה של ערבית, שאנו מפסיקין בפסוקים ויראו עינינו וקדיש.
<h2>דף ד:</h2>
וזמן קריאת שמע של ערבית בשכיבה תלה הכתוב. כל זמן [שכיבה] קורא, לאחר מיכן אינו קורא דכתיב בשכבך ובקומך בשעה שדרך בני אדם שוכבין. עבר וקרא לאחר שעלה עמוד השחר קודם הנץ החמה לא יצא ידי חובתו ולא יקרא לאחר שעלה עמוד השחר, בד"א בשנשתהה במזיד או בפשיעה, אבל אם היה אנוס כגון שכור או חולה וכיוצא בהן הרי זה קורא קודם הנץ החמה, ומי שנאנס וקרא בזמן זה לא יאמר השכיבנו. דהכי אמרינן בגמרא א"ר זירא ובלבד שלא יאמר השכיבינו. ופירש הרב ר' יצחק אבן גיאת ז"ל שלא יאמר אותן המלות דהיינו השכיבינו אבינו לשלום והעמידינו מלכינו לחיים ולשלום מפני שאינו זמן שכיבה, אבל מכל מקום הברכה הוא אומר, ומתחיל תקננו יי' בעצה טובה מלפניך וכו' וחותם שומר עמו ישראל לעד.
<h2>דף ח:</h2>
ומי שהקדים וקרא קריאת שמע של שחרית אחר שעלה עמוד השחר אע"פ שהשלים קודם הנץ החמה יצא ידי חובתו. בד"א בדיעבד אבל לכתחלה לא יקרא עד שיכיר בין תכלת ללבן. ובשעת הדחק כמי שהיה משכים לצאת לדרך, [או] במקום פחד גדודי חיות ולסטים, קורא לכתחילה משעלה עמוד השחר, וקורא בברכותיה. אמרו חכמים השכים לצאת לדרך מביאין לו שופר ותוקע לולב ומנענע מגלה וקורא בה ומתפלל וכשיגיע זמן קריאת שמע קורא. אבוה דשמואל ולוי כי הוו בעו למיפק לאורחא מקדמי ומצלו וכי מטי זמן קריאת שמע קרו, ופירוש שהיו משכימים קודם זמן קריאת שמע והיו מתפללין בבית מפני שהתפלה צריכה כוונה יותר ובבית דעתו מיושבת עליו, ואחר כך קורין קריאת שמע בעונתה, ולא היו מקפידין לסמוך גאולה לתפלה כדי שיתפללו בבית בכוונה, וכן הלכה.
<h2>דף ט:</h2>
ואיזהו זמנה ביום, מצותה שיתחיל לקרות קודם הנץ החמה כדי שיגמור לקרות ולברך ברכה אחרונה עם הנץ החמה. כותיקין שהיו גומרין אותה עם הנץ החמה ונמצא מתפלל ביום כדכתיב ייראוך עם שמש, ופי' שהיו גומרין עד גאל ישראל קודם הנץ החמה, ונמצא מתחיל להתפלל עם הנץ החמה. ובירושלמי כך היא גאולת ישראל בתחילה קמעה קמעה כל מה שהיא הולכת היא מתרבה, מה טעם כי אשב בחשך י"י אור לי. ודברים אלו למצוה מן המובחר, אבל אם אחר וקרא אחר שתעלה השמש יצא ידי חובתו, שעונתה עד סוף שלש שעות למי שאחר ועשה כרבי יהושע שאמר עד שלש שעות שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות, דכתיב ובקומך בשעה שדרך בני אדם עומדים.
<h2>דף י:</h2>
הקורא אחר שלש שעות ביום אפילו היה אנוס לא יצא ידי חובת קריאת שמע בעונתה אלא הוי כקורא בתורה, שאין שכרו גדול כמי שקרא קריאת שמע בזמנה, אע"פ כן מברך לפניה ולאחריה ולא הפסיד הברכות. ונסתפקו רבותינו שבצרפת ז"ל אם לא הפסיד הברכות כל היום כולו, או שמא עד חצות שהוא זמן התפלה לרבנן. אבל רבינו האיי גאון ז"ל כתב שאין מברך לפניה ולאחריה אלא כל שעה רביעית מפני שזמן תפלת השחר לרבי יהודה עד ארבע שעות, והלכה כמוהו וכמו שיתבאר לפנינו בג"ה. אבל הקורא לאחר ארבע שעות לא הפסיד והרי הוא כקורא בתורה אבל הפסיד הברכות ואם ברך עובר על לא תשא, וכן כתב הרב יצחק בן גיאת ז"ל: עוד כתב הרב ז"ל, אמר רבינו האיי גאון ז"ל לענין ש"צ המתעסק בתחנונים עד קרוב לשעה שלישית ראוי למנעו ולעסוק בשמע בשעת הנץ החמה וכן ראוי לעשות, וידוע אצלנו לפורס על שמע שלא יתאחר בתחנונים או בחזנות עד קרוב לשעה שלישית, אבל בבתי כנסיות פעמים מתאחרין ופעמים אומרים להם היושבים לקצר. ע"כ: סומא פורס על שמע ומתפלל, אבל לא יקרא בתורה על פה. דתנן פורס ואפילו לא ראה מאורות מימיו משום דסומא חייב בכל המצות.
<h2>דף יא.</h2>
יש ברכות שפותחות בברוך וחותמות בברוך, והן נקראות בכל מקום ארוכות, וכמו שאמרו בירושלמי אמר רבי יודן מטבע קצר פותח בברוך, ואינו חותם בברוך, מטבע ארוך פותח בברוך וחותם בברוך. ויש ברכות שפותחות בברוך ואינן חותמות כברכת הפירות וברכת המצוות וברכה אחרונה שבברכת המזון, והן נקראות מטבע קצר. ויש ברכות שחותמות בברוך ואינן פותחות, כברכת הערב נא יי' וכו', ותפלה קצרה וברכת גשמים ותפלת הדרך והדומה להן. וגם אלו נקראות מטבע קצר, כל זמן שאינן סמוכות לברכות קודמות להן, שפותחות וחותמות בברוך. אבל אם הן סמוכות לברכות שיש להן סדר, כגון ברכות של שמונה עשרה, הרי אלו מטבע ארוך, ודינן כאילו פותחות בברוך. ומפני סמיכותן הוא שאינן פותחות. ואם הן סמוכות ואין להן סדר כגון ברכות שניות שלפני קריאת שמע שחרית וערבית, שאם רצה להקדים ברכה לחברתה מקדים, כמו שיתבאר לפנינו בע"ה, הרי אלו דינן שלא לפתוח והן נקראות קצרות, וכן אמת ויציב ושתים אחרונות של ערבית הן קצרות לפי שאינן סמוכות לברכות שלפני קריאת שמע, אלא כך נתקנו. וכמו שאמרו בתוספתא כל הברכות כולן פותחין בהן בברוך חוץ מברכה הסמוכה לשמע וברכה שסמוכה לברכה אחרת, שאין פותחין בהן בברוך ע"כ. ולפיכך מקום שאמרו להאריך, שיהא הברכה מטבע ארוך ולפתוח ולחתום בה בברוך, אינו רשאי לקצר לפתוח ולא לחתום או לחתום ולא לפתוח. ומקום שאמרו לקצר, בפתיחה לבד או בחתימה לבד, אינו רשאי להאריך לפתוח ולחתום, כדי שלא ישנה ממטבע שטבעו חכמים, וכן במטבע קצר עצמו, מקום שהתקינו לחתום בברוך ולא לפתוח אינו רשאי שלא לחתום ולפתוח בברוך. ומקום שהתקינו שלא לחתום ולפתוח בברוך אינו רשאי לחתום ושלא לפתוח. כללו של דבר, כל המשנה ממטבע שהתקינו חכמים בברכות בפתיחתן או בחתימתן הרי זה טועה וחוזר ומברך כמטבע. אבל לא הקפידו חכמים באורך מלות הברכות או במיעוטן. וזו שלא כדברי רבנו שלמה ז"ל שהיה מפרש אחת ארוכה אמונה ואמונה, ואחת קצרה השכיבנו, ולומר שזו ארוכה במלות וזו קצרה במלות. שלא מצינו שהקפידו חכמים באורך זה ובקוצר זה, שאם כן היה להם לתקן מלות ידועות ונוסח כל הברכות. ולא מצינו שהזכירו כן, אלא מה שכתבנו עיקר, והן הן דברי רבנו הרשב"א נ"ר. וזהו שנהגו החזנים להוסיף פיוטין ושירות באמצע ראשונות ואחרונות בראש השנה ויום הכפורים, שאומרים זכרנו ומי כמוך.
הקורא קריאת שמע מברך לפניה ולאחריה. ביום מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובלילה מברך שתים לפניה ושתים לאחריה. ירושלמי, שבע ברכות הללו על שם שבע ביום הללתיך. ברכה ראשונה שלפניה ביום יוצר אור, שניה לה אהבת עולם. ואין אומרים אהבה רבה אלא אהבת עולם, וכן הוא אומר ואהבת עולם אהבתיך. ושל אחריה אמת ויציב. ברכה ראשונה שלפניה בלילה מעריב ערבים. שניה לה אהבת עולם. וברכה ראשונה של אחריה אמת ואמונה, שניה לה השכיבנו. ברכה ראשונה שלפניה בין יום ובין בלילה פותח בה בברוך וחותם בה בברוך, ושאר ברכותיה חותם בכל אחת מהן בברוך ואין לה פתיחה. ברכות אלו עם שאר כל הברכות הערוכות בפי כל ישראל עזרא ובית דינו תיקנום ואין אדם רשאי לשנות בהם.
<h2>דף יב.</h2>
הקדים ברכה שניה לברכה ראשונה בין ביום בין בלילה בין לפניה בין לאחריה יצא, לפי שהברכות אין להם סדר: קרא קריאת שמע בלא ברכותיה, אמרו מקצת הגאונים ז"ל שיצא בדיעבד בין ביחיד בין בצבור, וכן למדו בירושלמי ממתניתין דהיה קורא בתורה והגיע זמן קריאת שמע אם כיון לבו יצא ואע"פ שלא קרא בברכותיה, זאת אומרת ברכות אינן מעכבות. אבל רבינו האיי גאון ז"ל כתב שלא אמרו כן בירושלמי אלא ביחיד, אבל בצבור מעכבות עד שיקרא את שתיהם, אלא שאם הקדים זו לזו יצא בין ביחיד בין בצבור וכמו שבארנו: בשחרית פתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור יצא, פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים לא יצא. וכן בערבית פתח במעריב וסיים ביוצר אור לא יצא, פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים יצא, שכל הברכות הולכות אחר חתימתן.
כל מי שאינו אומר אמת ויציב שחרית כמו שתקנוה ואמת ואמונה בערבית לא יצא ידי חובתו, שנאמר להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות. שברכת אמת ויציב כולה על חסד שעשה הבורא יתברך עם אבותינו שהוציאם מארץ מצרים ובקע להם הים. וברכת אמת ואמונה נתקנה אף על העתיד, שאנו מצפין שיקיים לנו הקב"ה הבטחתו ואמונתו לגאלנו מיד מלכים ומיד עריצים.
<h2>דף יג:</h2>
הקורא קריאת שמע, כשהוא גומר פסוק ראשון, אומר בלחש ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. וחוזר וקורא כדרכו ואהבת את יי' אלקך. עד הסוף. ולמה קורין כך, ומפסיקין בקריאת שמע לומר ברוך שם שאינו כתוב בתורה, זהו ממה שדרש [פסחים נ"ו א'] שמעון בן פזי ויקרא יעקב אל בניו וגו' בקש יעקב אבינו לגלות לבניו את הקץ, ונסתלקה הימנו שכינה. אמר שמא יש בכם פסול, כאברהם שיצא ממנו ישמעאל, וכיצחק אבי שיצא ממנו עשו, אמרו שמע ישראל יי' אלקינו יי' אחד. כלומר שמע ממנו ישראל אבינו יי' אלקינו יי' אחד. פתח הזקן ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. אמרו רבנן, הכי נעביד נמריה לא אמריה משה. לא נמריה אמריה יעקב. התקינו שיהו אומרין אותו בחשאי.
ונראה לפי דברים אלו, שאין צריך לקרות כל קריאת שמע בחשאי, אלא ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בלבד, וכן המנהג במקצת מקומות, שקורין קריאת שמע בקול רם. אבל בארצות אלו נוהגין לקרות קריאת שמע כולו בחשאי חוץ מפסוק אחרון שאומר שליח צבור בקול רם "להיות לכם לאלקים אני יי' אלקיכם אמת", ומתחילין תיכף אמת ויציב או אמת ואמונה. ונראה הטעם בזה להראות שאין מפסיקין כלל ולא שוהין בין "אני יי' אלקיכם" ל"אמת ויציב", וכמו שאמרו ר' יהודה בגמרא בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק, ופירשו בגמרא מאי טעמיה דר' יהודה משום דכתיב ויי' אמת.
<h2>דף יד:</h2>
וחייב אדם לקרא קריאת שמע בערב ובבוקר שנאמר בשכבך ובקומך. ואמרו חכמים ז"ל בשכבך בשעה שבני אדם שוכבין וזהו לילה, ובשעה שבני אדם עומדין וזהו יום. ושלש פרשיות ההוא קורא ואלו הן שמע, והיה אם שמע, ויאמר. ולמה קדמה שמע מפני שיש בה יחוד השם ואהבתו ותלמודו שהוא עיקר שהכל תלוי בו. ואחריה והיה אם שמוע שיש בה צווי על המצות כולן, ואחריה ויאמר (ו)פרשת ציצית, שגם היא יש בה צווי על זכירת כל המצות. ופרשה זו, אע"פ שאין הציצית נוהגת בלילה, קורין אותה בלילה מפני שיש בה זכרון יציאת מצרים. ומצוה להזכיר יציאת מצרים ביום ובלילה שנאמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך: ואמר ר' יהושע בן (לוי) [קרחה] למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחלה ואחר כך עול מצוות. והיה אם שמוע לויאמר שוהיה אם שמוע נוהג ביום ובלילה, ויאמר אינו נוהג אלא ביום.
<h2>דף טו.</h2>
אמר ר' אלעזר מאי דכתיב כן אברכך בחיי בשמך אשא כפי, כן אברכך בחיי זו קריאת שמע, בשמך אשא כפי זו תפלה, אם אדם עושה כך, עליו הכתוב אומר כמו חלב ודשן תשבע נפשי, ולא עוד אלא שנוחל שני עולמות העולם הזה והעולם הבא שנאמר שפתי רננות יהלל פי, ואמר רבה בר חנה אמר ר' יוחנן הרוצה שיקבל עליו מלכות שמים שלימה יפנה ויטול ידיו ויניח תפלין ויקרא קריאת שמע ויתפלל וזו היא מלכות שמים שלימה. וכל הנוטל ידיו ומניח תפלין וקורא קריאת שמע ומתפלל מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנאמר ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך יי'.
<h2>דף כו.</h2>
זמן תפלת היום מעלות השחר עד צאת הכוכבים, זמן תפלת הלילה מצאת הכוכבים עד שיעלה עמוד השחר. ירושלמי כוכב אחד יום, שנים בין השמשות, שלשה לילה, לא כוכבים גדולים הנראים ביום ולא כוכבים קטנים הנראין בלילה אלא בינונים. בין השמשות מן היום ומן הלילה ספק כולו מן היום ספק כולו מן הלילה. זמן עמוד השחר כשתימור החמה עולה מן המזרח ומפצע לכאן ולכאן ומתחיל להאיר זהו עמוד השחר, ונקרא אילת השחר. משיעלה עמוד השחר עד הנץ החמה מהלך אדם בינוני ארבעה מילין, והזמן הזה הוא מן היום הואיל והכתוב תלה היום באור דכתיב ויקרא לאור יום. אבל היום הברור שאין מסתפק ונראה לכל מהנץ החמה כותיקין כמו שיתבאר לפנינו בגזירת האל.
